אני מתחתנת!

החתונה של טל ומור, יוני 2017

ההצעה המושלמת והשמלה המושלמת

מור ארגן את ההצעה המושלמת. הוא הזמין אותי לדייט על החוף, ואפילו גייס את שתי האחיות שלו למשימה, שדאגו לסדר לנו פיקניק לילי. שנייה לפני שהגענו, הן הדליקו עששיות צבעוניות וסידרו אותן בעיגול מסביב למחצלת. אני עוד הספקתי לראות אותן צוחקות לפני שאמרו לנו שלום ברחו. התיישבנו ושתינו את היין הלבן שהיה מוכן  בשבילנו – קר וטעים. מור הוציא את הטבעת והידיים שלו קצת רעדו כשהציע לי אותה. בקיצור – מושלם. באופן כללי כולם תמיד אמרו לי כמה מור נפלא וכמה בחורה שמנמנה כמוני צריכה לשמוח על זה. אם מור היה בסביבה והיה שומע מישהו פולט את המשפט הזה  – זה לא היה נגמר טוב. כשזה קורה אני עומדת בצד ומחייכת. ולחשוב שכמעט ולא היה לי האומץ להתחיל איתו. בכל מקרה, כבר למחרת סיפרתי לכולם על ההצעה, כולם שמחו, ושנייה וחצי אחר כך נתנו לי את המבט הזה ואמרו: "את יודעת, עכשיו את חייבת לעשות דיאטה". הייתי בהלם ושתקתי, אבל כדי לוודא שהבנתי את המסר, הנשמות הטובות היו מוסיפות עוד משפט: "את רוצה להיראות טוב לחתונה נכון?". כשסיפרתי את זה למור הוא חיבק אותי חזק, נישק אותי ואמר: "אין אישה יפה כמוך ואני לא רוצה שתשתני". מושלם כבר אמרתי?. אבל לצערי כנראה שבבוטיקים לשמלות כלה לא חושבים כמו מור. "אם את עושה דיאטה ויורדת איזה 10-15 קילו יש לי את השמלה המושלמת בשבילך". נפלא, תהיה בטוח שלחנות שלך אני לא חוזרת. אפילו אמא שלי אמרה לי: "תשמעי, השמלה תראה עליך הרבה יותר טוב אם תורידי קצת". ייאוש. אחר צהריים אחד טיילנו אני ומור ברחוב ועברנו ליד חנות לשמלות כלה. מור עצר אותי ואמר: "השמלה הזאת תראה נפלא עליך". לא רציתי שמור יידע באיזו שמלה בחרתי לפני האירוע. רציתי להפתיע אותו, אז החלטתי שלא להיכנס לחנות באותו הרגע. אבל יום למחרת כבר התייצבתי שם. לא בחרתי דווקא בשמלה שמור הצביע עליה, אבל כן מצאתי את השמלה המושלמת שכמו שהמוכרת אמרה החמיאה לכל מה שיפה בי. זהו, אחרי שעברתי את החלק הקשה, הגיע הזמן לחפש גן אירועים.

שקיעה בים עם זוג מתנשק - גן אירועים בשרון

סוגרים גן אירועים

אחרי שמצאתי את השמלה המושלמת חשבתי שלמצוא גן אירועים יהיה הדבר הכי קל בחתנה. אנשים המשיכו כמובן ללחוץ ולהציק שאעשה דיאטה, אבל היה לי את התירוץ המושלם – כבר קניתי שמלה שמתאימה לי בול, אסור לי לעשות דיאטה. אז התחלנו לחפש גן אירועים. ברגע ששמעו במשפחה שאני עומדת להתחתן מיד התחילו ויכוחים  – הדודה שולה אמרה שאם זה לא יהיה באולם ממוזג היא לא באה, ולזה אמא שלי ענתה "אל תעשי טובות", ומיד הוסיפה – "חופה עושים בחוץ תחת כיפת השמיים". בינתיים הזמן עבר, ואנחנו עוד לא מצאנו את המקום המושלם שלנו לחתונה. גם כאן, כמו את השמלה מצאנו כמעט במקרה. אחר הצהריים אחד כשחזרנו  מביקור של חברים עברנו בדרך בקיבוץ ברקאי. מור ראה את השילוט לגן האירועים של מצודת ברקאי והציע שנעצור בדרך לראות. אני הייתי כבר עייפה ורציתי לחזור הביתה, אבל מור אמר לי: "הרי את תגיעי הביתה וישר תמשיכי לחפש באינטרנט כל מיני מקומות לאירוע. בואי נבדוק רגע את מצודת ברקאי". ובאמת בשנייה שראיתי את המקום ידעתי שכאן אני אתחתן. המצודה העתיקה, המרפסת, הגנים, הכול מצא חן בעיני. הצוות שהיה שם הכין את גן האירועים לקראת חתונה שעמדה להיערך שם ולכן הזמינו אותנו לעשות סיבוב קצר ולהתרשם מהמקום. עליתי במדרגות המצודה העתיקה והיפיפייה והבטתי בנחל ובמפלים שהתאורה האירה עליהם ברכות. מסביב יכולתי לראות פינות ירוקות ואינטימיות וממש דמיינתי איך כל האנשים האוהבים עלי מתכנסים כאן, יושבים, רוקדים ושמחים איתי. הסתובבתי ואז ראיתי מאחורי את מור מחייך ומגיש לי ורד אדום. "אני מקווה שאת מרוצה. סגרתי איתם את כל הפרטים כבר". צחקתי ושאלתי אותו: "איך ידעת?". החתיך המושלם שלי חייך שוב ואמר: "איך שראיתי את העיניים שלך כשנכנסנו לכאן ידעתי שכבר החלטת. אז דיברתי עם המנהל, וקיבלתי גם עסקה מצוינת". אז זהו, אחרי שסגרנו אירוע במצודת ברקאי יכולתי להיות רגועה ששני הדברים העיקריים מאחורי – יש לי שמלה ויש לי גן אירועים. כל מה שנשאר זה הפרטים הקטנים.

אמא עם הכלה ברקע מצודת ברקאי - גן אירועים בשרון

הכנות לערב הגדול

מיד לאחר שסגרתי את השמלה ואת גן האירועים מצודת ברקאי, כל מה שנשאר לי זה עוד כמה עניינים קטנים. מוזמנים למשל. אבא שלי שהיה בטוח שאני לעולם לא אתחתן רצה להשוויץ והחליט שהוא פשוט חייב להזמין את כל החבר'ה מהעבודה. מור ואני רצינו להזמין בעיקר את מי שישמח איתנו וישמח אותנו, ולכן החלטנו להקציב לכל הורה מספר מסוים של אורחים שהוא יכול להזמין חוץ מבני המשפחה, שאותם אין ברירה. בסופו של דבר הרכבנו רשימה של 550 אורחים- 'קצת' יותר ממה שהתכוונו, אבל בגן האירועים הבטיחו לנו שהם כבר ערכו אירועים הרבה יותר גדולים מזה. ככה, שלושה חודשים לפני אירוע כבר הייתי די רגועה, עד שבאחת מהפסקות הצהריים בעבודה שאלה אותי אחת הבנות: "שמלה שנייה כבר בחרת?". לפני שהספקתי להתאושש היא מיד המשיכה: "ואיפור סידרת? וצלם? ודי.ג'יי?". "שמלה שניה?" שאלתי והחברה הביטה בי במבט ששמור לטירונים שרק עכשיו מתגייסים ועוד לא יודעים איפה נחתו "כן" היא אמרה "את יודעת, השמלה הראשונה זה בשביל הרושם  והתמונות וכל זה… אבל את צריכה גם שמלה שיהיה לך סבבה לרקוד בה". רציתי להיראות "קולית" אז מלמלתי משהו בסגנון "כן בטח". אבל הדבר העיקרי שרץ לי בראש זה: "שמלה שנייה? איפור? למי יש זמן לזה????". עוד באותו אחר הצהריים התייצבתי על סף התמוטטות עצבים בחנות שבה קניתי את מה שהתברר כשמלת הכלה הראשונה שלי, ובחרתי שמלה נוספת קלילה יותר שתתאים לשאר הערב. את הצלם והדי.ג'יי השארתי למור, והמשכתי בחיפושים המייגעים אחר מאפרת טובה. לא פשוט. בהתחלה פגשתי מאפרת שהמוטו שלה זה "כמה שיותר – יותר טוב". לאחר שמרחה שכבה אחרי שכבה של מייקאפ אמרה לי: "את נראית מושלמת. רק תשתדלי לא לחייך יותר מדי, זה יהרוס את האיפור". לא לחייך ביום המאושר בחיי?. בסדר. המאפרת השנייה סיימה לאפר אותי תוך חמש דקות וכשהבטתי במראה שאלתי אותה אם זה הכל. "אני אוהבת את המראה הטבעי" היא ענתה, ואני חשבתי "אז בשביל מה האיפור". בסופו של דבר מצאתי את המאפרת שהצליחה מצד אחד להסתיר את הפגמים הקטנים בפנים שלי, ומצד שני לא להעלים את הפנים שלי לגמרי. והכי חשוב – יכולתי לחייך ולנשום.

טבעת נישואין בקופסא - גן אירועים בשרון

הכנות אחרונות והאירוע הגדול

זהו. עוד מעט זה מגיע. כל יום הייתי קמה בבוקר וחושבת לעצמי: "עוד שבועיים… עוד שבוע… עוד כמה ימים…". כשהגיע היום עצמו כבר לא יכולתי לנשום מרוב התרגשות. מור לעומת זאת נראה רגוע כהרגלו "ברור שאני מתרגש" הוא אמר "אני פשוט לא עצבני כי אני יודע שאת הדבר הנכון בשבילי". אני יודעת… הבחור יודע איך לדבר…  בחודש לפני החתונה עוד נשארו לנו כמה דברים אחרונים לסגור דאגנו להזמין מראש חדר בבית מלון להתפנק קצת אחרי החתונה וכמובן, לארגן את מסיבת הרווקים והרווקות שלנו. מכיוון ששנינו – גם אני וגם מור – לא רצינו לכלול חשפנים וחשפניות במסיבה החלטנו שכל אחד יארגן לשני את המסיבה שלו. ככה יצא איכשהו שכל אחד ארגן לשני סוף שבוע לשני לילות באילת. באותו המלון…  החברים של מור התלהבו פחות בהתחלה, אבל דאגנו גם להפריד כוחות. בסופו של דבר מסוף השבוע הזה יצאו עוד שני זוגות – כך שכולם הרוויחו. ואז, הגיע הערב. לילה לפני הלכתי לישון אצל חברה וממש ניסיתי להירדם מוקדם. לא הצלחתי, וזאת הפעם היחידה שאחרי שינה של שלוש שעות ניתרתי מהמיטה בהתרגשות. התחלתי להתארגן. המאפרת הייתה צריכה לתקן את האיפור עשר פעמים בערך כי לא הפסקתי לבכות, אבל היה שווה את זה. כשמור ראה אותי לבושה ומאופרת… אני מוכנה לחיות את הרגע הזה לתמיד. נסענו יחד לגן האירועים מחזיקים ידיים, משאירים את כל הסידורים לחברים שלנו והתכוננו נפשית לחופה. כשהגעתי וראיתי את העיצוב המושלם והמדויק הייתי מוכרחה להירגע שוב, ופרשתי לסוויטה שהכינו לנו מראש. לסוויטה הגענו אני ומור גם כשהסתיימה החופה והוא חיבק אותי ואמר לי: "אשתי..". אני חושבת שהוא התכוון לומר עוד משהו אבל בשלב הזה לשנינו נגמרו המילים. התחבקנו וחזרנו לאורחים שלנו לחגוג אירוע שאף פעם לא נשכח.


רוצה פרטים נוספים והצעת מחיר

רוצה לספר לנו על החוויה שלך

אנחנו נשמח לשמוע את החוויה שלך בליווי הזוג