אני מתחתנת!

החתונה של מיכל וטל, מאי 2017

אהבה מהטיול השנתי

ידעתי שאני וטל נהיה ביחד כבר ביום הראשון שבו ראיתי אותו יושב על הספסל האחורי באוטובוס ההסעות לחטיבת הביניים. איך שראיתי אותו יושב שם עם האף בתוך הספר ואוזניות דבוקות לראש, ידעתי שזה הוא. ניגשתי לשבת על ידו אבל הוא אפילו לא הרים את הראש. רק אחרי חודש של ישיבה משותפת באוטובוס הוא שאל: "מה את רוצה ממני?". כל אחת אחרת הייתה מוותרת, אבל כמו שאמר לי אחר כך, אני לא "כל אחת אחרת". טל תמיד אומר לי כשיש לי מטרה אני משיגה אותה ויהי מה.

וככה בידיוק עם התכונה הספק חיובית ספק שלילית של עקשנות בלתי פוסקת השגתי את בכיר ליבי. אומנם לקח לי לא מעט שנים. לטל יש יום הולדת וכבר שנים שהחלטנו שאנחנו מוותרים על מחשבות מסובכות מה לקנות מתנת יום הולדת ופשוט לשאול אחד את השנייה. שבוע לפני היום הולדת שלו שאלתי וענה לי שבגלל שאנחנו מתכננים טיסה בקרוב הוא מעדיף שלא אבזבז הרבה כסף ונלך למסעדה ההודית מתחת לבית. זו אומנם לא מסעדת פאר אבל אנחנו מרגישים שם בנוח, כמעט כמו ארוחה בבית. מה גם שהם כשרים ועם החזרה שלי בתשובה והרצון שלי לשמור על כשרות ושל טל לאכול אוכל טעים. וככה איכשהו מצאנו שמסעדות טבעוניות זורמות לנו יותר מכל האחרות. הנה מתחת לבית מסעדה הודית טבעונית. שחקנו אותה.

קצת נדדתי.. אז הוחלט, המסעדה ההודית מתחת לבית. הזמנו מיצים טבעיים ושאלתי אותו אני חייבת לקנות לך מתנה, אפילו קטנה, מה אתה רוצה? וענה לי "אותך", צחקתי "יש לך אותי, איזה מתנה אתה רוצה ליום הולדת?" "שתיהיי רק שלי!!" טל אמר. כשראה שלא הבנתי, רמזים אף פעם לא היו הצד החזק שלי. הוא שלף את טבעת, הטבעת הכי מדהימה שראיתי, החליק את הטבעת על האצבע שלי בדיוק במידה הנכונה. ואמר אני יודע שאת שלי ועכשיו אני רוצה לצעוק את זה לכל העולם ואפילו גם לאלוהים שלך, היה חייב להכניס את ההומור העוקצני שלו. להצעה שלו חיכיתי לא מעט. בסופו של דבר הוא גם חזר ואמר שהוא יציע רק בגיל 30. והנה זה קרה, אני וטל מאורסים!

זוג צעיר מצביע מהאוטובוס - אולם אירועים בשרון

בחירות של החיים

השבוע זה השבוע שאנחנו הולכים לאמא שלי לארוחת שישי. נכנסנו לבית והיא כמובן במטבח, אבא היה בחצר עם האחיינים. טל יצא לכיוון החצר ואני פניתי למטבח. התחלתי לעזור לה. היה לי קשה לשמור בבטן. ואז היא מלמלה: "כבר חשבתי שלא אזכה ללוות אותך לחופה" במעין אדישות כזו. טוב נו הרי זה היה ברור שזה יקרה. רק חיכינו שהוא יזיז את עצמו לקנות לי טבעת ולהציע לי באופן רשמי. צחקתי ורציתי להמשיך לדבר, אבל היא סובבה מהר את הראש והלכה להתקשר לספר לחברה שלה שסוף סוף החבר של הבת שלה הציע.


רוצה פרטים נוספים והצעת מחיר

בארוחה ספרנו לכולם, אף אחד מהמשפחה לא היה מופתע כשסיפרנו להם.  ולהורים של טל סיפרנו בארוחת ערב במוצאי שבת. אבא של טל שמח והתרגש, ובלי ששם לב, פלט: "חבל שאתם לא יכולים להגיע בשישי, בדיוק רחל וחיים הגיעו. ככה הייתם מספרים גם להם". טל גלגל את העיניים ואמר "אז נספר להם בטלפון".

אפשר לומר שטל ירש את האתאיסטיות שלו מההורים, ולכן כשאני מתארחת אצלם אני לא מצפה לאוכל כשר. הם מצידם משתדלים, ומקפידים להפריד לפחות בין בשר לחלב. אבל לפעמים "מתפלק" להם. עכשיו למשל, אמא שלו הכינה לכבודנו עוגה שנראתה מ-ה-מ-מ-ת והיא כמובן רצתה שנטעם ונשבח אותה, אבל אני, שלפני רגע אכלתי ספגטי-בולונז, לא יכולתי לגעת בה. היא חייכה ואמרה "לא נורא, תאכלו בבית". טל עיקם את הפה אבל לא אמר כלום, ואני הרגשתי רע.

עניין האוכל תמיד היה בשבילי החלק המסובך יותר. גם עכשיו עכשיו כשאנחנו מחפשים אולם אירועים בשרון התקשיתי למצוא מקום שיהיה בו אוכל כשר וטעים ויספיק לכל האורחים שלנו. ביקרנו באינספור אולמות אירועים בשרון ולא מצאנו. בשלב מסוים טל התחיל להתעצבן "יאללה מה זה משנה. ממילא, שנינו יודעים שאת לא הולכת לאכול בחתונה, אז למה זה חייב להיות כשר?". לא הגבתי. ידעתי שהחזרה בתשובה לא פשוטה לטל, ולפעמים צריך לתת לו להוציא קיטור. אחרי כמה דקות של שתיקה, טל חיבק אותי ואמר: "מצטער. אני בטוח שנמצא". ובאמת בסוף מצאנו את מצודת ברקאי. או יותר נכון אמא שלי מצאה. היא אמרה ששמעה על המקום במספרה ושלחה אותי לשם. ובאמת, משהו באווירה התאים לי בדיוק. ביקרנו בהמון אולמות אירועים בשרון, אבל במקום הזה היה משהו שונה – המצודה העתיקה, האבנים הירושלמיות, המזרקות. הפעם, גם טל הסכים איתי. שנינו עמדנו על המרפסת, הבטנו על הגן המקסים והחלטנו שכאן, במצודת ברקאי, אנחנו מתחתנים.

זוגות רגליים של זוג אוהבים על מדרגות - אולם אירועים בשרון

שבוע שלם של מסיבת רווקות

ליטל, החברה הכי טובה שלי, הייתה אחראית על מסיבת הרווקות, והחליטה לארגן לנו מעין שבוע-פינוקים מיוחד. מכיוון שהיא כבר הייתה בהריון מתקדם וחשבה שכל רגע היא עלולה ללדת, היא ארגנה את שבוע הכיף שלנו מוקדם יחסית, וכל יום היא דאגה להפתעה אחרת. ערב אחד למשל היא סידרה לנו טקס הפרשת חלה. כשסיפרתי על זה לטל, יכולתי לראות את העין שלו כמעט מתחילה לעשות "טיקים", אבל ייאמר לזכותו שהוא הצליח לחייך, ואמר "תבלי". ובכל זאת, הוא לא יכל להתאפק והוסיף: "רק אל תביאי תמונה של איזה רב, אחרת אני שם אותה בשירותים". כל אחת אחרת הייתה נעלבת, אבל כמו שאמרתי, לא אני. את התכנונים השארתי לליטל.

ליטל היא החברה היחידה שנשארה איתי מאז בית הספר היסודי וידעתי אני יכולה לסמוך עליה. לכן, הופתעתי שהיא הזמינה את אמא שלי לכל האירועים שהיא ארגנה. מילא להזמין אותה להפרשת חלה, אבל כשהיא באה איתנו גם ליום כייף בספא וגם למסיבת קוקטיילים, קצת התעצבנתי. אני מתה על אמא שלי, אבל אי אפשר באמת לשתות ולרכל עם החברות כשהיא שם. ליטל גמגמה משהו על זה שלאמא היה חשוב מאוד להגיע, והיא בטוחה שיהיה בסדר. אני השתדלתי לא לעשות מזה עניין, ובסופו של דבר אמא שלי, שהייתה עייפה מאוד באותו השבוע, הגיעה אבל נשארה רק קצת, כך שיכולנו גם לבלות לבד.

במובן מסוים הרגשתי לא נעים, כך שבמקום לקחת את ליטל למדידות השמלה הצעתי לאמא שלי לבוא. פחדתי בהתחלה שליטל תיעלב, אבל להפתעתי היא דווקא שמחה ואמרה שהיא חושבת שזה רעיון מצוין. את אמא פגשתי בחנות חדשה לשמלות כלה צנועות. "חשבתי שתביאי אותי לבני ברק" היא אמרה בחצי חיוך והתפלאה כשהגענו לחנות שיקית במרכז תל אביב. צחקתי ואמרתי לה "היום יש חנויות ל'דוסיות' גם בתל אביב" למרות שאני בכלל לא דוסית, אומנם בא לי שמלה צנועה יותר אבל לא לגמרי. אחרי שניסיתי את כל השמלות בחנות בערך מצאתי את השמלה שהתאימה לי בדיוק – שמלה בסגנון וינטג', שרוולים עד המרפק, רקמה עדינה של תחרה וחרוזים מקדימה. אמא ישבה על הכיסא והביטה בי "את נראית מושלם". היא לא הצליחה להגיד יותר והורידה את הראש מחפשת טישו בתיק ומושכת באף. חיבקתי אותה חזק ואמרתי לה "אני כבר מחכה ללבוש אותה בחתונה". היא חייכה חיוך קטן וענתה לי "אני גם מחכה".

כלה עם זר ושמלה מתנופפת - אולם אירועים בשרון

היום שלי מגיע

את הלילה שלפני החתונה ביליתי בבית של אמא. דיברנו אל תוך הלילה, ואמא ניסתה להסביר לי למה לצפות מחיי הנישואים. היא לא הפסיקה לדבר והיה נדמה לי שהיא מנסה להעביר לי בערב אחד את כל הידע שהיא צברה בחיים. "אמא, אני וטל מכירים איזה מאתיים שנה". "אני יודעת" היא אמרה ואז שתקה קצת והמשיכה "חשוב לי לדבר איתך, כי לא תמיד יש זמן". היא ניסתה לחייך וברחה למטבח.

אמא שלי תמיד הייתה מתרגשת בקלות מדברים אז הלכתי אחריה וחיבקתי אותה הכי חזק שיכולתי. "אל תדאגי", אמרתי לה "אם אני לא אדע מה לעשות בליל הכלולות שלי אני אדבר איתך". זה לפחות גרם לה לחייך והפעם באמת. ואנחנו שתינו כוס יין ודיברנו עד שנרדמנו על הספה.

בבוקר לא קמתי. ליטל התקשרה אלי בצעקות: "מה זה?! עוד לא התעוררת? איך הצלחת בכלל לישון? את מתחתנת היום עם האתאיסט הכופר שלך! מהר תתלבשי לפני שהוא יתחרט!". קפצתי מהספה הכנו קפה מקלחת טובה ויצאנו לסטודיו שם פינקו אותנו הרגשתי נסיכה. כמו שאני וליטל שיחקנו במספרות ובדוגמנות שהיינו קטנות ככה, רק מציאותי יותר.

בשעות אחר הצהריים הגענו למצודת ברקאי ומיד נרגעתי. המקום היה עוד יותר מקסים ממה שזכרתי. טל זרק מטבע לבאר העתיקה ואני צחקתי "אתאיסט אבל זורק מטבעות ומבקש משאלות?" הוא משך בכתפיים ואמר: "איתך, חוזרת בתשובה שכמוך, אני זקוק לכל המזל שאני יכול למצוא". מיד חזרתי להיות רצינית "אתה בטוח שאתה בסדר עם העניין הזה של החופה?. אני יודעת שכל זה נראה לך מיותר ו.." הוא הפסיק אותי מיד ועטף את הידיים הקרות שלי בידיים החמות שלו: "זה מיותר בעיני, אבל לא את. את אף פעם לא תהיי מיותרת בעיני. אני הצעתי לך להתחתן וידעתי שזה מה שתרצי. זה חשוב לך ולכן זה חשוב לי".

ידעתי שטל יגיד את מה שהוא צריך מתחת לחופה גם בלי שהוא באמת מאמין בזה, ולכן ידעתי שהרגע הזה בינינו היה הרגע שמבחינתו הוא אמר את מה שהוא באמת רוצה, את השבועה שלו לי. בחופה אני אמרתי את השבועה שלי לו. הערב היה נפלא. האוכל היה טעים, הריקודים, העיצוב, הכל…  אני זוכרת כל רגע בערב המושלם הזה, אבל ההבטחה שטל נתן לי היא זאת שתמיד תישאר איתי. ועכשיו אחזור אל השקט שלנו בירח הדבש בצפון יוון המדהימה.

זוג יושב על מרפסת נוף לים - אולם אירועים בשרון

רוצה לספר לנו על החוויה שלך

אנחנו נשמח לשמוע את החוויה שלך בליווי הזוג