הבת שלי מתחתנת

החתונה של מיכל, מאי 2017

אני זוכרת את הפעם הראשונה שמיכל הביאה את טל הביתה. אני זוכרת שחשבתי הוא ילד סנוב מעצבן שחושב את עצמו קצת יותר מדי ולא ראוי למיכלי שלי. ילד רזה כזה וגבוה שלא מפסיק לגדול. הדבר היחיד הטוב שחשבתי עליו באותו הזמן זה שלפחות אין לו חצ'קונים. למיכלי היו. בלי סוף. ובהתחלה פחדתי שהוא ישבור לה את הלב. במיוחד בהתחלה, עוד לפני שבא לבקר אותנו, והיא הייתה מספרת לי איך עבר עוד יום בלי שיתייחס אליה. אבל הזמן עבר, מיכלוש וטל סיימו את החטיבה. הלכו לצבא, הלכו ללמוד, ואני כל הזמן ניסיתי להכין אותה, להגיד שזה בסדר אם ייפרדו, במיוחד אחרי שהיא התחילה לחזור בתשובה. הכנתי אותה לפרידה ממנו, אבל לאחרונה גיליתי שאולי אני צריכה להכין אותה גם לפרידה ממני. שבוע לפני שהם סיפרו לי שהם מתחתנים אני גיליתי שאני חולה בסרטן. הרופאים אמרו שלפני שיוכלו למסור לי מידע נוסף לגבי סיכויי החלמה, צריך לעשות עוד בדיקות. הייתי שקועה בתוך העולם הזה שלי שכשסוף-סוף מיכלי  באה וסיפרה לי, אמרתי את הדבר הלא נכון. איך יכולתי להגיד "חשבתי שלא אזכה ללוות אותך לחופה". לשמחתי מיכי הייתה כל כך נרגשת ושמחה, וכנראה חשבה שגם אני מתרגשת. היא לא שמה לב שאני גם עצובה וגם שמחה ובעיקר דואגת מאוד. היא התרגשה, ורצתה לדבר בעיקר על איזה גן אירועים בשרון היא תמצא, ואיזה קייטרינג יהיה בחתונה, ואיך זה יסתדר… אני שמחתי אבל הגוף שלי הרגיש עייף וכבד, על כל מחשבה רעה שהצלחתי לעקור מהראש צצו עוד עשר דאגות כמו השערות הלבנות שלי. לא רק על המחלה חשבתי, גם המצב הכלכלי הדאיג אותי, ואני התאמצתי שלא להיכנס למעגל של מחשבות רעות. ידעתי שאסור לי לספר שום דבר למיכל. ידעתי שהיא חיכתה לזה המון זמן ולא רציתי להרוס. הדבר שהיה לי הכי חשוב זה שלמיכלי יהיה ערב נפלא שהיא תמיד תזכור.

ילד וילדה חברים - אולמות אירועים בשרון
ילדה מפיצה בועות סבון - אולמות אירועים בשרון
אשה בשקיעה - אולמות אירועים בשרון
מנגנים בגטרה - אולמות אירועים בשרון

ליטל מגלה

אחרי שמיכל סיפרה לי שהיא מתחתנת, אפשר לומר שהייתי שני אנשים. כשהייתי איתה השתדלתי לדחוק הצידה כל מחשבה רעה. חתונה זה אחד הרגעים החשובים בחיים ורציתי התחלה טובה ונקייה בשבילה. ממש עשיתי מאמצים לחייך ולהתרגש ולשמוח איתה. אבל דאגות הן כמו כתמים ולא פעם הרגשתי שאני לא מצליחה להסתיר אותם ממנה לגמרי. "את לא יכולה להמשיך ככה" אמרה לי הרופאה שטיפלה בי. הסתבר לי כי למרות המצב, סיכויי ההחלמה טובים אבל הטיפולים שעברתי לא היו קלים. "את צריכה לדבר עם מישהו." היא אמרה. "בטיפולים יש לא מעט רגעים קשים, ואת צריכה מישהו שתוכלי לספר לו הכול". אני הנהנתי עם הראש ובכל זאת המשכתי להסתיר ולשמור הכול בבטן. אבל משהו ממה שאמרה הרופאה בכל זאת חלחל פנימה, כי אין לי הסבר אחר לזה שמצאתי את עצמי במחלקה ששם התנדבה ליטל. ליטל הייתה החברה הקרובה ביותר של מיכלי. אמא שלה נפטרה כמה שנים לפני, ומאז הקשר התהדק עוד יותר. היא התנדבה במחלקת הילדים בבית החולים והגיעה לשם כמה פעמים בשבוע. יום אחד מצאתי את עצמי במחלקה שלה בטעות. אבל כנראה שזאת לא הייתה טעות. כשהיא ראתה אותי שם הרי יכולתי בקלות להמציא סיפור, להגיד שבאתי לבקר חברה או משהו כזה. אבל נמאס לי להסתיר, והייתי חייבת לדבר, לספר למישהו. ליטל, שהייתה הדבר הכי קרוב לבת שלי, הייתה האדם המושלם. היא ישבה איתי בקפיטריה של בית החולים והחזיקה לי את היד עד שבסוף היא אמרה: "את חייבת לספר לה". אחרי שיחה ארוכה הצלחתי להשביע אותה שלא תספר. היא הסכימה אבל אמרה לי: "את הולכת לעשות את הטיפולים שאת צריכה, את הולכת להיות חזקה ולהחלים, ואחרי החתונה, אם את לא מספרת למיכל, אני אספר". לא מתווכחים עם אישה בהריון. מיד הסכמתי וקיוויתי בליבי שעד החתונה כבר אהיה בדרך להחלמה.

אני מוצאת למיכל את גן האירועים המושלם

מיכל וטל חיפשו גן אירועים בשרון ואני די חששתי. נזכרתי בחתונה שלי שהייתה צנועה מאוד. גם אז וגם היום לא היה לנו הרבה כסף, כשהתחתנתי ערכנו טקס קטן בבית כנסת והלכנו לאכול במסעדת שיפודים שהייתה קרובה לבית שלנו. ככה היו מתחתנים אז, אבל בשביל מיכי שלי רציתי קצת יותר. אז בשקט, ובלי לספר להם, התחלתי אני לחפש מקום לאירוע. ביקרתי במקומות והצגתי את עצמי בתור האמא של הכלה. היו מקומות שזה נראה היה להם קצת מוזר שהאמא באה ולא בני הזוג. היו כאלה שחשבו שאני מהאמהות המתערבות האלה שמחפשות רק איפה להיכנס לחיים של הילדים שלהם. אולי קצת. אבל עבר הזמן ומיכל, שידעה שהמצב הכלכלי בבית לא משהו, לא מצאה מקום שהתאים לתקציב. לכן בין הטיפולים שעברתי מצאתי זמן גם לזה. החיפושים גם נתנו לי משהו אחר לחשוב עליו, הם העסיקו את המחשבה שלי בדברים טובים, באירוע המשמח ולא במחלה. אני חושבת שביקרתי בכל גן אירועים בשרון שמצאתי. כל מודעה שהייתי רואה בעיתון הייתי אוספת וכל מקום ששמעתי עליו הייתי ישר מבררת מחירים ותאריכים. ערב אחד ידעתי שמצאתי. חברה בעבודה חיתנה את הבת שלה והזמינה אותי לאירוע. בהתחלה חשבתי בעיקר על כמה אני צריכה לשים בצ'ק, אבל כשהגעתי למצודת ברקאי שכחתי מכל זה. איך שנכנסתי לשם ידעתי שכאן מיכל וטל מתחתנים. יכולתי לדמיין בקלות איך מיכל תעבור ליד הנחל המקסים בדרך לחופה, מוקפת בירוק ובאורות רכים. אחרי הסעודה הטעימה והריקודים מצאתי את האחראי במקום וסגרתי איתו. ידעתי שמיכל תאהב את המקום, המצודה העתיקה והגן היפיפיה שסביבה יצרו את האווירה הרומנטית המושלמת. כשסיפרתי למיכל היא עשתה בהתחלה פרצוף, אבל דווקא טל עזר לי קצת ואמר לה: "נו מה איכפת לך, נלך לראות. אם לא תהיי מרוצה, לא נתחתן שם". אבל אני מכירה את הבת שלי, וראיתי את העיניים שלה נוצצות בשנייה שנכנסו פנימה למצודת ברקאי. היא מצאה את המקום שלה.

סידור חופה לבן - אולמות אירועים בשרון
מתחתנים במצודת ברקאי - אולמות אירועים בשרון
כמו חתן - אולמות אירועים בשרון
שושבינה - אולמות אירועים בשרון

השמלה והערב הגדול

אז אחרי שמצאנו גן אירועים בשרון ויש תאריך, הגיע הזמן קצת ליהנות. אני המשכתי את הטיפולים והפכתי את ליטל לסוג של פסיכולוגית. אני יודעת שהיה לה לא קל לשמור את הסוד שלי, וגם היא עצמה הייתה כבר בהריון מתקדם, אבל היא הבינה. אולי בגלל שגם היא איבדה אמא, היא הבינה עד כמה הקשר הזה בין אמא לבת חשוב. ליטל עודדה אותי והזכירה לי להיות חזקה. היא גם רצתה שאשתתף בשבוע הכיף שהיא ארגנה למיכל. כמובן שהגעתי, אבל הרגשתי שזה לא כל כך התאים למיכל. מיכל עצמה כנראה הרגישה לא נעים כי ביקשה ממני לבחור איתה שמלה. מיד שאלתי אותה אם היא לא מעדיפה שליטל תבוא איתה, אבל היא חיבקה אותי חזק ואמרה לי שהיא צריכה אותי. לרגע חשבתי שליטל גילתה לה, אבל די מהר הבנתי שלא. מיכל לא הייתה מצליחה להסתיר ממני את זה שהיא יודעת. אז הלכנו לקנות שמלה ואני הייתי בטוחה שמיכל תביא אותי לחנות של שמלות לדתיות. היא באמת הביאה אותי לחנות כזאת, אבל היו שם שמלות מקסימות. מיכל כמובן הייתה צריכה למדוד את כל השמלות בחנות ואני ישבתי על הכיסא ונהניתי מהתצוגה. באותו רגע ידעתי שטוב שלא סיפרתי לה. כלה צריכה ליהנות מהתקופה הזאת, ושמחתי שכל מה שמדאיג אותה זה באיזה בד לבחור ואם לשלב תחרה או לא. אני ישבתי על הכיסא בחנות וקצת נעלמתי במחשבות שלי, אבל כשהיא יצאה מתא המדידה לובשת את השמלה שהיא בחרה התאפקתי שלא לבכות. מולי עמדה הכלה הכי יפיפיה שראיתי, גם בלי איפור מיוחד ותסרוקת מסובכת. כל מה שהצלחתי להגיד זה "את נראית מושלם", אף על פי שרציתי להגיד עוד הרבה יותר. כשהגיע הערב, מיכלי נראתה עוד יותר מושלם. טל שראה אותה בפעם הראשונה בשמלה חיבק אותה ולא הסכים לעזוב. טקס החופה במצודת ברקאי היה מרגש עוד יותר ממה שחשבתי, ובסופו ליטל באה לברך אותנו. חיבקתי אותי ולחשתי לה "תודה". ליטל חייכה ואמרה לי "עכשיו את לא צריכה לפחד לספר". נכון, עכשיו לא פחדתי. עדיין עברתי את הטיפולים, אבל כבר ידעתי שאני בדרך להחלמה, וחיכיתי לרגע שאוכל להתחיל לנדנד למיכל שלי על נכדים.  


רוצה פרטים נוספים והצעת מחיר

רוצה לספר לנו על החוויה שלך

אנחנו נשמח לשמוע את החוויה שלך בליווי הזוג